סיפור מקביל משותפים לנסיעה באותה רכבת - http://massadye.blogspot.com/2010/11/blog-post_25.html
באחת התחנות, ליד כפר חקלאי (כך סיפרה לי מרגלית הרבה שנים לאחר מכן), כאשר ישבנו על הרציף וחיכינו - החליטה מרגלית לנסות את מזלה - נכנסה לכפר, ניגשה לאחד הבתים, הקישה על הדלת וכשהאישה פתחה את הדלת ביקשה ממנה קצת חלב עבור יהודית הקטנה ועבורי, שכן לא אכלנו כבר כמה ימים. האשה המבוהלת רצה לחמם מעט חלב בסיר ונתנה לה. באותו זמן ישב בעלה של האשה בבית אך התעלם מכל האירוע. נראה היה למרגלית שהוא גרמני, או משתף פעולה שמעלים עין... הייתה זו גבורה רבה מצד מרגלית, שכן אם היה תופס אותה אחד הגרמנים שליווה את השיירה היה ודאי הורג אותה על המקום ואולי גם אותנו. זה היה האוכל היחידי שבא אל פינו באותם ימים...
מבודפסט נסענו לוינה ומשם ללינץ שבאוסטריה. בתחנה זו הורידו אותנו מהרכבת והובילו אותנו מרחק רב ברגל לאיזה מחנה ואמרו לנו שזה לצרכי מקלחת. צופפו אותנו באיזה בנין שהיה בו חום נוראי. ציוו עלינו להתפשט עירומים ולזרוק את הבגדים בערמה. אמרו שצריכים לגלח את שערות ראשינו והכניסו אותנו למקלחת, תחת זרם חזק של מים קרים... הילדים צרחו בבהלה, אנשים מבוגרים התעלפו מפחד וחולשה .
בדיעבד נודע לנו שאחרי המקלחת היינו אמורים להיכנס למשרפות. לפתע הודיעו לנו שזו טעות, שלא היינו צריכים להגיע למקום זה - האיצו בנו למצוא מהר את בגדינו, להתלבש ולהמשיך בדרך. איש לא יודע, עד היום, מה בדיוק קרה שם. ההשערה היא שזה היה כתוצאה ממשבר במשא ומתן של קסטנר עם אייכמן, שכנראה נפתר ולכן איפשרו לנו להמשיך בדרך, עד שהגענו למחנה הריכוז "ברגן בלזן".
3 תגובות:
סיפור חיים מרתק . מדהים לשמוע את ההיסטוריה במימד אישי כל כך . כל טוב לך אשר . שפע בריאות .
סיפור חיים מרתק . מדהים לשמוע את ההיסטוריה במימד אישי כל כך . כל טוב לך אשר . שפע בריאות .
סיפור מקביל משותפים לנסיעה באותה רכבת -
http://massadye.blogspot.com/2010/11/blog-post_25.html
באחת התחנות, ליד כפר חקלאי (כך סיפרה לי מרגלית הרבה שנים לאחר מכן), כאשר ישבנו על הרציף וחיכינו - החליטה מרגלית לנסות את מזלה - נכנסה לכפר, ניגשה לאחד הבתים, הקישה על הדלת וכשהאישה פתחה את הדלת ביקשה ממנה קצת חלב עבור יהודית הקטנה ועבורי, שכן לא אכלנו כבר כמה ימים. האשה המבוהלת רצה לחמם מעט חלב בסיר ונתנה לה. באותו זמן ישב בעלה של האשה בבית אך התעלם מכל האירוע. נראה היה למרגלית שהוא גרמני, או משתף פעולה שמעלים עין...
הייתה זו גבורה רבה מצד מרגלית, שכן אם היה תופס אותה אחד הגרמנים שליווה את השיירה היה ודאי הורג אותה על המקום ואולי גם אותנו. זה היה האוכל היחידי שבא אל פינו באותם ימים...
מבודפסט נסענו לוינה ומשם ללינץ שבאוסטריה.
בתחנה זו הורידו אותנו מהרכבת והובילו אותנו מרחק רב ברגל לאיזה מחנה ואמרו לנו שזה לצרכי מקלחת. צופפו אותנו באיזה בנין שהיה בו חום נוראי. ציוו עלינו להתפשט עירומים ולזרוק את הבגדים בערמה. אמרו שצריכים לגלח את שערות ראשינו והכניסו אותנו למקלחת, תחת זרם חזק של מים קרים... הילדים צרחו בבהלה, אנשים מבוגרים התעלפו מפחד וחולשה .
בדיעבד נודע לנו שאחרי המקלחת היינו אמורים להיכנס למשרפות.
לפתע הודיעו לנו שזו טעות, שלא היינו צריכים להגיע למקום זה - האיצו בנו למצוא מהר את בגדינו, להתלבש ולהמשיך בדרך.
איש לא יודע, עד היום, מה בדיוק קרה שם. ההשערה היא שזה היה כתוצאה ממשבר במשא ומתן של קסטנר עם אייכמן, שכנראה נפתר ולכן איפשרו לנו להמשיך בדרך, עד שהגענו למחנה הריכוז "ברגן בלזן".
הוסף רשומת תגובה